בין כל קבוצות הווטסאפ שיש לי, דווקא אחת קטנה עם עצמי הפכה גם למשהו שעושה טוב ללב, וגם לכלי עסקי לא רע בכלל.
אני אגיד כבר בהתחלה, אני לא מאמינה בקבוצות "תזכורות לעצמי".
בהרצאות שלי על ניהול זמן אני מדברת על זה לא מעט.
אני לא חושבת שאנחנו צריכות עוד מקום של עומס, עוד רשימות, עוד תזכורות, עוד רעיונות שמסתובבים בראש ומחכים שנטפל בהם.
יש לי קבוצת ווטסאפ עם עצמי, אבל הקבוצה הזאת היא בדיוק ההפך.
זו לא קבוצה של תזכורות, לא של משימות, לא של רשימות ולא של רעיונות.
זו קבוצה רק לדברים טובים.
קוראים לה "דברי אלי יפה". ויש לה גם לב לבן.
יש בה מחמאות, הודעות טובות, פרגונים, מילים משמחות, וכל מה שממלא את הלב.
אני משתדלת לתחזק את הקבוצה הזו גם ללב וגם לנפש.
לשמור בה רגעים טובים, משפטים שנעים לי לחזור אליהם, תזכורת לכל מה שכן קורה, לכל מה שנגע, השפיע, עבד.
לפעמים אני מציצה בה כשאני מרגישה שאני צריכה, כשאני צריכה לחזור ל״למה״ שלי בעסק.
אבל האמת היא שיש לזה גם עוד צד, עסקי לגמרי.
לפעמים אני מקבלת הודעות שהן מעבר לפרגון נעים.
הן מספרות משהו על הדרך שלי, על השירות שלי, על סדנה שהעברתי,
על חוויה של לקוח, על משהו שמישהו ראה או קיבל ממני.
ואת ההודעות האלה אני שומרת שם גם כי כיף לי לקרוא אותן,
וגם כי הן מזכירות לי מה הערך שאני מביאה.
וכן, הן לפעמים גם חומר מצוין לשיווק.
כי אלו בדיוק ההודעות שמלמדות על סוג השירות שלי, על הדרך שבה אני עובדת, או על חוויה של מישהי בסדנה או בתהליך.
קוראים לזה בידול.
לא משהו שאני כתבתי על עצמי, אלא מילים אמיתיות של אנשים שחוו אותי ואת העבודה שלי.
אז כן, יש לי מספיק קבוצות ווטסאפ שמלחיצות אותי, תודה רבה.
את זאת פתחתי כדי שיעשו לי קצת נעים.
ואם מישהו טרח לכתוב לי משהו יפה, מדויק ומרגש,
אני ממש לא מתכוונת לתת לזה להיעלם בין "איפה הקובץ" לבין "נדבר מחר".
ואם על הדרך דאגתי גם לעסק שלי,
אז בכלל דיברתי אליי יפה.
